|
למעלה ממחצית מחולי הסרטן סובלים מכאב בעת אבחון מחלתם. אם וכאשר המחלה מתקדמת, עשויה שכיחות הכאב לעלות. ברב המקרים נגרם הכאב מן המחלה הבסיסית עצמה: התפשטות הגידול אל העצם, אל עצבים או אל אברי גוף אחרים, שהינה הגורם השכיח ביותר לכאב הסרטני. בחלק מן החולים עשוי הכאב להיגרם מן הטיפול (הניתוח, הקרנות או טיפול כימותרפי) או מסיבוכים של המחלה. רק לעיתים נדירות יחסית קיים אצל חולי סרטן כאב אשר אינו קשור למחלה הבסיסית. דוגמה לכך היא כאבי גב כרוניים, מיגרנות וכיו"ב. המשמעות העיקרית של עובדות אלה היא שכאשר מופיע כאב חדש או חלה החרפה בכאב קיים אצל חולה סרטן, יש תמיד לחשוד שמדובר בהתקדמות המחלה ולערוך ברור בהתאם. לפיכך, חשוב ביותר להביא לידיעת הרופא המטפל (רופא המשפחה, האונקולוג או כל רופא אחר) באם התפתח כאב חדש, או שחלה החרפה בכאב קיים, על מנת שיוכל לערוך את הבדיקות הדרושות ולהמליץ על טיפול מתאים. במחקרים רבים התברר שלא פעם נמנעים חולי סרטן, מסיבות שונות, מלדווח לרופא על כאבם, ולכן אינם זוכים לקבל טיפול הולם. כאן המקום להדגיש שכיום קיימים בידי הרפואה אמצעים מתקדמים לאבחון הגורם לכאב, ויותר מכך, ניתן כיום לשכך בצורה יעילה את הכאב אצל רב חולי הסרטן.
מטבע הדברים, קיים הגיון בניסיון לטפל במחלה הבסיסית הגורמת לכאב, וע"י כך לנסות להפחיתו. ואכן, במקרים רבים, טיפול בהקרנות או אף בניתוח, בכימותרפיה, בטיפולים הורמונלים או אחרים, עשויים להקטין את הגידול, ולעתים אף להביא להיעלמותו, וע"י כך גם להביא לשיפור או אף להיעלמות הכאב. יחד עם זאת, רבים החולים הנזקקים לטיפול נוסף הניתן ספציפית לצורך שיכוך כאב. האמצעי השכיח ביותר לטיפול בכאב האונקולוגי הן התרופות הנחלקות ל2- קבוצות עיקריות על פי עוצמת הכאב בו יש לטפל. קבוצה ראשונה הניתנת לכאב חלש עד בינוני כוללת משככי כאב פשוטים (כמו אקמול או אופטלגין) וכן תרופות משככות כאב ונוגדות דלקת (כמו וולטרן, נקסין, אטופן, ויוקס ועוד). חלק מתרופות אלה ניתן לרכוש ללא מרשם רופא, וחלקן דורש מרשם רפואי. בכל מקרה, רצוי להיוועץ ברופא המטפל בקשר למינון התרופות, לאופן נטילתן ולמידת התאמתן לתרופות נוספות אשר ייתכן ונלקחות ע"י החולה במקביל. קבוצת תרופות שנייה כוללת את התרופות האופיאטיות. אלה תרופות שנועדו לשכך כאב בינוני עד חזק, או אף חזק ביותר, וניתן לקבלן רק באמצעות מרשם רופא. בין אלו יש לציין את התרופות הבאות: פרקודן, פרקוסט, אוקסיקודון בסירופ, אוקסיקונטין, MCR בטבליות, בסירופ ובנרות, MIR, קפנול ומדבקות פנטניל. אחת הבעיות השכיחות בשימוש בתרופות אלה הינה החשש הבלתי מוצדק מן ההתמכרות להן, שכן מדובר במורפין או בתרופות הדומות לו. חולים רבים, בני משפחותיהם, או אף רוקחים, אחיות ורופאים, מאמינים שיש לצמצם את השימוש בתרופות אופיאטיות משום ש"אחרת תתפתח התמכרות" או "שהתרופות לא תהיינה יעילות בעתיד כאשר הכאב יחריף". חששות אלה אינם מוצדקים לחלוטין: אין כל מניעה להגביל את מינון התרופות או לשמור אותן לעתיד, התמכרות לאופיאטים אינה מתפתחת אצל חולי סרטן. יש לאפשר לכל חולה אונקולוגי לקבל את מינון התרופות הדרוש לשיכוך הכאב באופן אופטימלי. במידה ויחריף הכאב בעתיד, ניתן יהיה להעלות את מינון התרופות, לעבור לתרופות אחרות, או לעבור לאמצעים אחרים לשיכוך כאב, כך שאין צורך "לשמור את התרופות החזקות לעתיד לבוא". אחת הדרכים השכיחות לטיפול בכאב הינה שילוב בין תרופות מקבוצות שונות (לדוגמה: נקסין ומורפין). ע"י כך ניתן להשיג שיכוך כאב יעיל יותר ולהימנע מתופעות לוואי. במקרים המועטים שבהם הכאב אינו מוקל במידה מספקת באמצעות התרופות שצוינו לעיל, עומדים לרשותנו אמצעי טיפול נוספים, ביניהם קבוצות תרופות נוספות, הזרקות מיוחדות לשיכוך כאב (לדוגמה, אפידורל) ועוד. חשוב לזכור, הכאב הנלווה למחלת הסרטן אינו מציאות הכרחית וניתן לטפל בו במידה רבה של הצלחה. |
| תחילת הדף | חזור |