ספר על עצמך: היכן גדלת, היכן למדת, מתי, איפה ולמה החלטת ללמוד סיעוד ובמה עסקת עד שהתחלת לעבוד ב"רעות"?
נולדתי בחדרה בשנת 1963, בן למשפחה דתית. עברנו לרמת גן כשהייתי בן 4.
אבי ,שאינו בחיים כיום, היה פסיכולוג אדלריאני . איש מורכב, רב פנים, מעניין מאוד.
ואמי, היום בת 82, ניצולת שואה, הייתה מחנכת בבית ספר דתי לבנות בבני ברק.
למדתי והתחנכתי בישיבה ובבתי ספר דתיים עד סוף התיכון.
התגייסתי ב 1981 לגרעין נח"ל, השתתפתי במלחמת לבנון הראשונה ויצא לי להיות הרבה בלבנון במהלך השירות.
לאחר השחרור טסתי לטיול הגדול לחו"ל למשך שנה למזרח הרחוק.
בקטמנדו, נפאל הכרתי אחות מבוסטון שלקחה שנת חופש מהעבודה וטסה לעזור לפליטים במחנות הגבול שבין תאילנד וקמבודיה. יהיה לה תפקיד מרכזי בחיי. זה היה בשנת 1986. סיפור חייה הימם אותי בעוצמתו.
הלכתי ללמוד סיעוד כיוון שהאישה זו השפיעה על חיי עמוקות. החלטתי שאני רוצה לעשות טוב בעולם, לעזור לאנשים ולהיטיב את חייהם עד כמה שאוכל. בשנת 1989 התחלתי ללמוד בבית הספר לסיעוד באוניברסיטה העברית ובאסף הרופא.
בסיום הלימודים התקבלתי לעבודה בביה"ח שיבא, אך החלטתי שאני לוקח שנה חופש והתחלתי ללמוד מחול במסגרות שונות בארץ. המחול היה חלום שלי וזאת הייתה הזדמנות
עבורי לנסות ולהגשים אותו. למרות שהתכנון היה לקחת שנת חופש אחת, המחול סחף אותי למשך זמן ארוך מהמצופה.
במהלך הזמן הזה התחתנתי עם לימור, שחקנית תיאטרון מאוד מוכשרת ונולדו לנו 4 ילדים.
במקביל לעבודתי כאח, אני מטפל בגישה האקזיסטנציאליסטית אותה למדתי בסמינר הקיבוצים. זוהי גישה טיפולית שנותנת מענה לאנשים שמתקשים בבעיות שונות במהלך חייהם. גישה שעוסקת בקיום, ב"כאן ועכשיו". הנושאים המרכזיים בגישה עוסקים במשמעות וחוסר המשמעות בחיינו, בבדידותנו בעולם, באחריות שיש לנו על עצמינו בעולם והחופש והחשש שלנו ממנו.
בגישה זו ההתייחסות אל המטופל היא בגובה העיניים ולא ממקום של מטפל יודע כל, ויש חשיבות הגדולה ליחסים בתוך חדר הטיפולים. אני מטפל בקליניקה פרטית בתל אביב.
לאחר כ 13 שנות מחול הפסקתי לרקוד באופן מקצועי וחזרתי באופן הדרגתי לעבודתי בסיעוד במרכז הרפואי שיקומי "רעות". בתחילה במחלקת אשפוז שיקומית לצעירים וב 7 השנים האחרונות באשפוז יום שיקומי שמשמש גם כמרכז ארצי לאבחון טיפול ומחקר לתסמונות כאב. במקביל אני עובד חצי יום בשבוע במרפאה לתפקוד מיני שגם היא נמצאת ב "רעות". השתלמתי בנושא זה בלימודים באוניברסיטת ת"א.
ספר על יום עבודה ממוצע שלך במרכז השיקום. מיהם המטופלים איתם אתה עובד? האם אתה עוסק בטיפול באנשים הסובלים מכאב? האם אתה עוסק גם בתחומים אחרים?
המטופלים באשפוז יום מגיעים עם מגוון רחב מאוד של התמודדויות – בעיות נוירולוגיות, אורטופדיות, מחלות שונות וכמובן תסמונות כאב כרוני.
עבודתי כאח מתחלקת לשני מוקדים עיקריים. האחד והעיקרי הוא להיות מרכז הטיפול (CASE MANAGER) של המטופל. להיות אחראי על ההתנהלות השוטפת של התהליך השיקומי שלו ועל הטיפול הסיעודי הנדרש. התפקיד דורש קשר תומך ומכיל עם המטופל. ובהתאם לצורך גם עם בני משפחתו, עם המטפלים האישיים במחלקה, ועם גורמי חוץ בקהילה.
עבודה מאוד מעניינת ומספקת.
המוקד השני הוא עבודה כאח אחראי במכון הכאב. במכון ניתנים שרותי מרפאה ופעולות פולשניות ,למגוון גדול של מטופלים עם בעיות כאב שונות.
רוב חברי האגודה לכאב עובדים במרפאות כאב בבתי חולים או במרפאות מחוץ לבית החולים. מה מייחד את המקום שבו אתה עובד מבחינת הטיפולים המוצעים לשיכוך כאב והסיוע למטופלים בהתמודדות עם הכאב ממנו הם סובלים?
המחלקה לאשפוז יום שיקומי שלנו היא מיוחדת וייחודית. כל מטופל שמגיע מקבל חבילה מאוד מקצועית, מכילה ועוטפת של טיפולים פיזיקליים ורגשיים מאוד מגוונים. בימים שהמטופל מגיע לאשפוז יום, הוא מטופל ע"י צוות רב תחומי הן בפן הפיזי והן בפן הרגשי, ומקבל הדרכה לתרגול לעבודה עצמאית בביתו ועסוק בכך במשך כל השבוע.
צוות המטפלים באשפוז יום ב"רעות" מנוסה מאוד בטיפול באנשים שמתמודדים עם בעיות של כאב כרוני. אלה אנשים מורכבים, מאתגרים לטיפול, שסובלים מאוד וזקוקים לאנשי טיפול עם ידע גדול ולב רחב.
כל הטיפולים מתבצעים תחת קורת גג אחת והמטופל אינו צריך ללכת למכון זה ואחר כך למכון אחר על מנת לקבל את כל הטיפולים שזקוק להם.
אם היה/היתה פונה אליך סטודנט/ית לסיעוד בסוף המסלול, ומתייעצ/ת איתך לגבי עבודה בטיפול לשיכוך כאב או עבודה בתחום השיקום בסיום הלימודים, האם היית ממליץ על תחום זה? מהם היתרונות? מהן החסרונות?
לא הייתי מייעץ לסטודנט שסיים את לימודיו ללכת לעבוד בשיקום בכלל או באשפוז יום שיקומי. אני חושב שהייתי אומר לו קודם כל לחוות עבודה סיעודית במחלקות פנימיות, חדרי מיון וכדומה, ורק לאחר שחווה במשך מספר שנים עבודה זו, להמשיך וללכת אחר נטיות ליבו בין אם להשאר במקומות אלה או ללכת ולבדוק מקומות אחרים. בעבודה מסוג זה נדרש הרבה נסיון ובגרות אישית ומקצועית. הרבה הדרכה, הכלה וסבלנות.
לסיום, ספר לנו על החלומות שלך, על תכניות לעתיד ועל מחשבות בנוגע לשנויים שאולי היית רוצה לעשות בחייך.
יש עוד המון דברים שמעניינים אותי, אומנויות לחימה מרתקות אותי ולימודי פילוסופיה והיסטוריה שאני נורא רוצה ללמוד.
אני מאוד רוצה להמשיך ללמוד ולהתפתח כמטפל אקזיסנציאליסטי ובכלל.
הייתי נורא שמח לקחת את משפחתי לגור במדינה אחרת. לחיות ולראות עולם אחר. שונה. לפגוש אנשים ותרבויות אחרות.
